ניווט בין חובות סותרות בדיני פרטיות: ישראל, ארה״ב והאיחוד האירופי

עבור חברות הפועלות במספר שווקים, ציות לדיני פרטיות כבר מזמן איננו עניין טכני בלבד — אלא אתגר אסטרטגי בעל השלכות עסקיות מהותיות. קחו לדוגמה חברה ישראלית, המספקת שירות למשתמשים בארה״ב, תוך הסתמכות על ספק ענן בריטני. שילוב זה חושף את החברה בו-זמנית לשלושה מערכים רגולטוריים שונים: תיקון מס' 13 לחוק הגנת הפרטיות הישראלי, חוק ה-MODPA של מדינת מרילנד בארה״ב, ו-תקנת ה-GDPR של האיחוד האירופי.

כל אחד מהמשטרים הללו מבוסס על תפיסת עולם שונה, מטיל חובות שונות ולעיתים אף סותרות. לכך מצטרף ה-CLOUD Act האמריקאי, העלול לחייב ספק ענן בריטי למסור מידע לרשויות בארה״ב, בניגוד לחסמים שמציבים ה-GDPR או הדין הישראלי.

מפת החובות: שלוש זירות שונות

ישראל (תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות): מחייב שקיפות, מינוי ממונה אבטחת מידע, ניהול סיכוני פרטיות, תיעוד וניהול אירועי אבטחה, והטלת קנסות מנהליים משמעותיים.
מרילנד (MODPA): ייכנס לתוקף באוקטובר 2025, ומטיל חובות של מיזעור מידע, קבלת הסכמה מיוחדת לעיבוד מידע רגיש, והגבלות ייחודיות בנוגע לקטינים.
האיחוד האירופי (GDPR): ממשיך להיות הסטנדרט המחמיר ביותר, עם דגש על בסיסי עיבוד, מגבלות על העברות בינלאומיות וחשיפה לקנסות חסרי תקדים.

השילוב ביניהם יוצר מצבים של התנגשות רגולטורית: מה שנדרש בישראל עלול להיות אסור באירופה, ומה שמותר תחת GDPR עלול להיות מוגבל במרילנד.

אסטרטגיית ההתמודדות: "טריאז'" משפטי

חברות גלובליות אינן יכולות להרשות לעצמן טיפול נפרד בכל משטר רגולטורי. נדרש מודל אינטגרטיבי לניהול חובות סותרות:

מיפוי מלא של תזרימי מידע: להבין בדיוק איזה מידע נאסף, היכן הוא מאוחסן, מי ניגש אליו ולאן הוא מועבר.
סיווג לפי תחולה וסיכון: להחיל חובות שונות בהתאם למקור המידע (משתמשים אמריקאים, אירופאיים או ישראליים) ולסוג המידע (רגיש/לא רגיש).
יישום עקרון "המחמיר גובר": בעת התנגשות בין משטרים, עדיף לאמץ את הסטנדרט המחמיר יותר — זהו מנגנון הגנה משפטי ועסקי.
אמצעים טכנולוגיים מגנים: הצפנה, החזקת מפתחות מחוץ לגבולות רגישים, וארכיטקטורת גישה מבוקרת.
מנגנוני חוזה: הסכמים עם ספקי שירותי ענן ומעבדים חייבים לכלול הוראות להתמודדות עם דרישות משפטיות זרות והתראת מוקדמת.
דיאלוג רגולטורי: כאשר לא ניתן להכריע, פנייה יזומה לרשויות או הסתמכות על חוות דעת רשמיות תספק "רשת ביטחון" משפטית.

המשמעות העסקית

מנהלים לעיתים נוטים לראות בציות רגולטורי עלות נדרשת — אך בתחום הפרטיות מדובר במנוף או בסיכון אסטרטגי של ממש. אי-היערכות מראש עלולה:

לעכב השקת מוצר חדש,
להרתיע משקיעים או שותפים אסטרטגיים,
ולפגוע באופן בלתי הפיך במוניטין.

משקיעים ומזמיני עסקאות מצפים כיום לראות לא רק ציות טכני, אלא מסגרת ניהול סיכונים שקופה, מתועדת ומבוססת שיקול דעת.

סיכום

דיני הפרטיות אינם מתכנסים אלא מתפצלים — וכל חברה בינלאומית חייבת להכיר בעובדה שהאתגר אינו "ציות" אלא ניהול חכם של סתירות רגולטוריות. חברות שיצליחו לאמץ מנגנוני ניהול סיכונים מוקדמים, ולשלב בין פתרונות טכנולוגיים, חוזיים ואסטרטגיים, יהיו אלו שיפעלו בביטחון גם בשווקים מורכבים.

עם משרדנו עוד היום בכדי לוודא שאתם עומדים בכל החובות החלות עליכם להגנה על פרטיות.